תקציר: ד"ר יאיר עדן
לטקסט המלא
נקודות מפתח:
שאלה: מה תפקיד הטיפול הפליאטיבי במטופלים שעברו ניתוח בסיכון גבוה והקשר בין הייעוצים הפליאטיביים ותוצאות סוף החיים של חולים שנפטרו לאחר הניתוח?
ממצאים: במחקר חתך זה, קבלת ייעוץ טיפול פליאטיבי טרום הניתוח היתה קשורה לטיפול כולל טוב יותר, לתקשורת ותמיכה טובות יותר בחודש האחרון לחייהם של מטופלים שנפטרו תוך 90 יום מניתוח בסיכון גבוה.
למרות זאת, טיפול פליאטיבי לא היה בשימוש נפוץ בקבוצת החולים שעברו ניתוחים בסיכון גבוה.
משמעות: מתן טיפול פליאטיבי לחולים שעברו ניתוח בסיכון גבוה עשוי לשפר את התנסות המטופלים והמשפחה בסוף החיים, לפי תוצאות מחקר זה.
מבוא: התערבות כירורגית שכיחה לקראת סוף החיים. ההערכה היא שכ 20% מהנפטרים עוברים פרוצדורה בחדר ניתוח במהלך השנה טרום מותם.
ישנן עדויות התומכות ביתרון של טיפול פליאטיבי למטופלים עם מחלות קשת ולמשפחותיהם בהיבט של רפואה פנימית אך פחות ידוע על התוצאה במצבים כירורגיים.
טיפול פליאטיבי יכול להנחות התערבויות קליניות בהתאמה להעדפות המטופל, מה שמביא לרוב להפחתת השימוש במשאבי מערכת הבריאות.
מאמצי שיפור איכות,הפחיתו באופן משמעותי את התמותה לאחר הניתוח על ידי שילוב של בדיקת שבריריות עם תכנון טיפול רב תחומי לכירורגיהם, הרדמה, טיפול נמרץ ומומחים לטיפול תומך.
עדויות חזקות יותר לתוצאות משופרות עשויות לקדם שילוב של טיפול פליאטיבי במסגרות כירורגיות. מחקר זה נועד לאפיין את השימוש בטיפול פליאטיבי בקבוצת חולים שעברו אחד מתוך 227 ניתוחים שהוגדרו ככרוכים בסיכון גבוה, ולהעריך את הקשר שלו לאיכות הטיפול בסוף החיים כפי שדווחו על ידי משפחות החולים.
הקבוצה כוללת יוצאי צבא ארה"ב במערכת המאפשרת גישה לטיפול פליאטיבי במשך למעלה מעשור.
הנחנו כי (1) לאחר ניתוח בסיכון גבוה שיעור התמות יהיה גבוה בהשוואה לניתוחים כלליים, (2) חשיפה לטיפול פליאטיבי הייתה קשורה לאיכות טיפול גבוהה יותר בסוף החיים, ובכל זאת, (3) היא תהיה יחסית מנוצלת פחות בקרב אנשים שמתו לאחר הניתוח.
שיטות: ערכנו ניתוח חתך רטרוספקטיבי של חולים שעברו ניתוחים בסיכון גבוה במרכזים רפואיים של VAMC בין 1 בינואר, 2012 ו -31 בדצמבר 2015.
השתמשנו בהגדרה שנקבעה בעבר לניתוחים בסיכון גבוה של 227 ניתוחים עם שיעור תמותה של ל 1% ומעלה בקרב מבוגרים מעל גיל 65 ושיעור תמותה של עד 6% בניתוח דחוף.
בדקנו את החשיפה להתייעצות עם מומחי טיפול פליאטיבי במרווח הזמן של 30 יום לפני הניתוח.
תוצאות: זיהינו 95,204 חולים שעברו הליכים כירורגיים בסיכון גבוה ב- 129 מרכזים רפואיים בין 1 בינואר 2012 ל- 31 בדצמבר 2015.
מרביתם היו גברים 96.6% לבנים לא היספניים76.2% ומבוגרים יותר מגיל 65 72.8%. התמותה לאחר הניתוח הייתה 3.6% לאחר 30 יום, 6.0% לאחר 90 יום, ו- 12.3%לאחר שנה.
ניתוח המודלים המעורבים שלנו, שהותאם לשונות ברמת המטופל וגם ברמת בית החולים, תומך בקשרים בין הייעוץ התומך ותוצאות סוף חיים טובות יותר.
דיון: ההשערה שלנו לפיה חשיפה לטיפול פליאטיבי קשורה להתנסות סוף חיים טובה יותר נמצאה נכונה לכל המשתנים: טיפול כולל, תקשורת ותמיכה הניתנים למטופלים שנפטרו לאחר ניתוח בחודש האחרון לחיים.
מסקנות: בדומה למסגרות רפואיות אחרות, מעורבות טיפול תומך בקרב חולים שעברו ניתוח בסיכון גבוה נקשרו לתוצאות סוף חיים טובות יותר עבור הטופלים ובני משפחותיהם.
עם זאת, טיפול פליאטיבי שימש במיעוט המקרים לפני הניתוח ואחריו.
נתונים אלה תומכים בגישה קלינית מעשית התומכת בשילוב של שירותי טיפול תומך במהלך התקופה הקודמת לניתוח ולאחריו, כגון בדיקת שבריריות לפני הניתוח וקבלת החלטות משותפות לגבי אופי וסוג ההתערבות.
שילוב טיפול פליאטיבי בפרקטיקה כירורגית מציע גישה מבטיחה להועיל לחולים ולמשפחות.
Maria Yefimova, PhD, RN Rebecca A. Aslakson, MD, PhD4;et al, JAMA Surg. 2020;155(2):138-146. doi:10.1001/jamasurg.2019.5083