תקציר: ד"ר יאיר עדן

לטקסט המלא

שאלה: האם חולים העוברים ניתוח דחוף הם בעלי סיכון גבוה יותר לאירועים טרומבואמבוליים ורידיים (VTE)  מאשר אלה העוברים ניתוח אלקטיבי?

ממצאים: במחקר זה שכלל 604537 מטופלים, שיעור האירועים הטרמבואמבוליים ממקור ורידידי תוך 30 יום מניתוח היה 1.9% בניתוח דחוף ו -0.8% בניתוח אלקטיבי, הבדל מובהק סטטיסטית. בניתוח רב משתנים, ניתוח דחוף הינו גורם עצמאי לתרומבואמבוליזם ורידי.

משמעות: בהשוואה לאוכלוסייה העוברת ניתוחים אלקטיביים, למטופלים בניתוחים דחופים היה סיכון גדול כמעט פי שניים ללקות באירוע טרומבואמבולי ורידי. יש לקחת בחשבון טיפול מניעתי יותר בקרב מטופלים אלה.

מבוא: שבעה אחוזים מהאשפוז ו -11% עד 14% מהניתוחים מסווגים כניתוחים דחופים.  עם זאת, פעולות אלה מהוות 28% מהסיבוכים שלאחר הניתוח ועד 53% מקרי המוות לאחר הניתוח. מחקרים  הראו כי ניתוחים דחופים קשורים לסיכון גבוה יותר לזיהומים באתר הניתוח ואשפוזים חוזרים.

בשנת 2003, איגוד בריאות הציבור האמריקני זיהה כי VTE הוא הגורם הניתן ביותר למניעה  המביא לתחלואה ותמותה בקרב חולים מאושפזים בארצות הברית.  

הערכת העלות הכלכלית השנתית של  פקקת ורידים עמוקים (DVT) ותסחיף ריאתי (PE)זה מוערכת כ7 עד 10 מיליארד דולר.

שיעור התמותה בקרב חולים עם PE הוא 20%, ו- 0.1% עד 4% מהחולים עם PE מפתחים יתר לחץ דם ריאתי כרוני. 20% עד 50% מהחולים הסובלים מ- DVT מפתחים תסמונת פוסט-טרומבוטית. לפיכך, מומלץ לנקוט בטיפול מונע סביב ניתוחים ומטופלים ספציפיים. מעט מחקר התמקד ב- VTE באוכלוסייה שעוברת ניתוחים דחופים.

נכון להיום, אין מחקרים על שיעור VTE לאחר ניתוחים דחופים בהשוואה לאותן פעולות שבוצעו באופן אלקטיבי . על פי ההשערה, למקרי חירום יש סיכון גבוה יותר ל- VTE בהשוואה לעמיתיהם האלקטיביים.

שיטות: במחקר רטרוספקטיבי זה, נבדק מאגר המידע של ה- NSQIP החל מה -1 בינואר 2005, עד 31 בדצמבר 2016, בנוגע ל 3 סוגי ניתוחים: כריתת כיס מרה, תיקון בקע ונטראלי וכריתת מעי גס.

יותר מ- 800 בתי חולים משתתפים בנתוני ה- NSQIP ויותר מ -250 משתנים תועדו כל משתתף.

תוצאות ומדידים עיקריים: התוצאה העיקרית הייתה VTE במהלך 30 יום לאחר הניתוח. בוצע ניתוח רב משתנים ביחס לגיל, מין, אינדקס מסת גוף, הפרעת דימום, סרטן מפושט, גישה לפרוסקופיה וסוג הניתוח.

תוצאות: אותרו 604537 מטופלים שעברו ניתוחים במשך 12 שנים, כולל 285847 כריתות כיס מרה, 158500 תיקונים של בקעים ונטראליים ו- 160190 כריתות מעי גס.

שיעור ה- VTE תוך 30 יום היה 1.9% לאחר ניתוחים דחופים ו- 0.8% בניתוח אלקטיבי, הבדל מובהק סטטיסטית. בסך הכל,  6624 חולים  (1.1% מכלל המטופלים) לקו באירוע טרומבואמבולי. 4607 (0.8%) חלו בפקקת ורידים עמוקה, ו- 2648 חולים (0.4%) חלו בתסחיף ריאתי.

כצפוי, כאשר נבדק סיכון VTE לפי סוג הניתוח, עלה הסיכון לפי פולשנות  (0.5% לכריתת כיס המרה, 0.8% ל- תיקון בקע ו- 2.4% לכריתת מעי. בניתוח רב משתנים, ניתוח דחוף לכשעצמו מהווה גורם סיכון ל  VTE. קשורים גם ל- VTE היו ניתוחים פתוחים וכריתות מעי גס.

מסקנות ורלוונטיות: במחקר  זה נראה כי ניתוחי דחופים ופולשנות מוגברת קשורים באופן עצמאי ל- VTE בהשוואה לניתוחים אלקטיביים.

מחקרים נוספים להערכת שיטות לשיפור טיפול מונע ב VTE בניתוחים דחופים ונרחבים נדרשים בכדי להפחית את הסיכון להופעת VTE קטלני.

Samuel W. Ross, MD, MPH1; Kali M. Kuhlenschmidt, Association of the Risk of a Venous Thromboembolic Event in Emergency vs Elective General Surgery JAMA Surg  2020;155(6):503-511