מתקצר: ד"ר יאיר עדן

לטקסט המלא

             מבוא:

אבני מרה  בדרכי המרה המשותפות (CBDS) מאובחנות  בקרב כ-10-15% מהמטופלים עם מחלת אבנים.

אסטרטגיות הטיפול ב-CBDS כוללות ניתוח פתוח, ניתוח לפרוסקופי, ERCP והתערבות מלעורית. הגישה הזעיר פולשניות הפכה לטיפול בשימוש נרחב ב-CBDS עם היתרונות של ניתוח חד-שלבי, פציעה כירורגית קלה, פחות סיבוכים ניתוחיים, שיעור פינוי אבנים גבוה יותר ועלויות רפואיות נמוכות יותר.

בנוסף, סגירה ראשונית של צינור המרה המשותף (CBD) במקום מיקום T-tube הוכחה כאופציה חלופית בטוחה ויעילה שיכולה להפחית עוד יותר את עומס הניתוח, להאיץ את ההחלמה לאחר הניתוח ולשפר משמעותית את איכות החיים לאחר הניתוח. טרם נקבע הטיפול האופטימלי באבנים בדרכי המרה עם זיהום לא חמור.

ברוב המקרים, מטופלים שעברו ERCP לניקוז דרכי מרה בדרך כלל זקוקים לניתוח נוסף אחד לטיפול באבני מרה. בנוסף, ERCP עלול להיכשל עקב שינויים אנטומיים בעקבות ניתוחי מערכת העיכול או נוכחות של סעיף בתריסריון. עם ההתפתחות המהירה של טכניקות כירורגיות לפרוסקופיות, גישות לפרוסקופיות יושמו יותר ויותר במצבי חירום כהליך חד-שלבי. בהשוואה למיקום T-tube,  לסגירה ראשונית יש מספר יתרונות, עם זאת, רק מחקרים בודדים העריכו את היעילות של אפשרות זו בניתוח חירום. בנוסף, והבטיחות הקלינית ומהימנות הפעולה לא הוערכו במלואן.

מחקר זה נועד להעריך את הבטיחות והיעילות של סגירה ראשונית לאחר חקירה לפרוסקופית של דרכי המרה במטופלים עם דלקת חריפה לא חמורה של דרכי המרה.

שיטות:

נכללו מטופלים עם אבנים בדרכי המרה וזיהום  לא חמור שטופלו בגישה לפרוסקופית במרכז הרפואי באנהוי, סין, בין ינואר 2014 למרץ 2021. המטופלים חולקו לשתי קבוצות בהתבסס על דרך הסגירה של צינור המרה המשותף.

הושוו מאפייני הבסיס והנתונים הסביבתיים בין שתי הקבוצות.

תוצאות:

בסך הכל 230 מטופלים שעברו ניחוח לפרוסקופי  עמדו בקריטריוני ההכללה. נרשמו 94 מטופלים בקבוצת הסגירה הראשונית ו-126 מטופלים בקבוצת ה-T-tube. נ

תוני הבסיס היו מאוזנים בין שתי הקבוצות, מלבד העובדה שדלקת כיס מרה חריפה הייתה בשיעור נמוך יותר בקבוצת הסגירה הראשונית מאשר בקבוצת ה-T-Tube P = 0.027. בהשוואה לקבוצת T-tube, לקבוצת  הסגירה הראשונית היה זמן ניתוח קצר יותר (P < 0.001), פחות אובדן דם מוערך (P < 0.001), פחות שימוש בריסוק אבנים. לא היה הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות מבחינת מעבר לניתוח פתוח, עירוי דם תוך ניתוחי, דימום לאחר ניתוח,  דליפת מרה, זיהום בחתך או כולנגיטיס. לא הייתה תמותה לאחר הניתוח באף אחת מהקבוצות. במהלך תקופת המעקב, לא התרחשה היצרות דרכי המרה בשתי הקבוצות, ושני חולים בקבוצת T-tube נמצאו עם הישנות אבנים.

מסקנות:

סגירה ראשונית לאחר חקירה לפרוסקופית של דרכי המרה במטופלים עם דלקת חריפה לא חמורה של דרכי המרה, מדגימה תוצאות קליניות עדיפות לניקוז T-tube במונחים של זמן הניתוח, אובדן דם משוער, הניקוז, אשפוז לאחר ניתוח ואבנים שיוריות. סגירה ראשונית היא טיפול בטוח ובר ביצוע במטופלים עם דלקת חריפה לא חמורה של דרכי המרה המנותחים בגישה זעיר פולשנית.

Jiang, Y., Zhang, J., Li, W., & Li, L. (2022, January 6). Primary closure versus T-tube drainage after laparoscopic common bile duct exploration in patients with non-severe acute cholangitis. Updates in Surgery, 1-8